חוק הנוטריונים נחקק בישראל בשנת 1973. חוק זה מעניק לנוטריון את הסמכות המשפטית החזקה ביותר בכל הקשור לביצוע תרגום מסמכים וכן מתן אישורי נוטריון. כאשר מסתיימת הפעולה של תרגום מסמכים שני אישורים ניתנים על מנת לאמת את מהימנות המלאכה: אישור נכונות התרגום, וכן אישור הצהרת מתורגמן. שני אישורים אלה משלימים אחד את השני. אישור נכונות התרגום נועד על מנת לאשש את העובדה שהנוטריון שולט בשפת המקור והיעד של המסמך, וכן הוא מאשר שעבודת מסמכים או תרגום משפטי שערך הייתה מהימנה ונאמנה למקור.
הצהרת המתורגמן היא על מנת לאשר את נכונות התרגום על ידי צד שלישי. קרו בעבר מקרים בהם נוטריון לא הכיר את שפות התרגום במסגרת תרגום מסמכים או תרגום משפטי, מתורגמן חיצוני צריך לאשר שהוא עבר על המסמך, מכיר את שפת המקור והיעד של המסמך, והוא מצהיר שהתרגום שנערך הוא נכון ומהימן.
כל אחד מהאישורים אמור לחזק את השני. אישור נכונות התרגום נועד לתת אישור משפטי אודות כך שהתרגום נכון ונאמן למקור. אישור זה קשור למעורבות של הנוטריון בעבודת תרגום מסמכים או תרגום משפטי. החוק קובע כי במידה ולאחר שנתקבלו כל האישורים על תרגום מסמכים ובכל זאת נמצאו בהם שגיאות, יוכלו הלקוחות לתבוע פיצוי על הנזקים שנגרמו כתוצאה מהנפקה של אישורי נוטריון שגויים.
אישורי נוטריון על תרגום מסמכים ובכלל, הם מסמך שאין לחלוק עליו, והם נחשבים אף לראיה לכל דבר בבתי המשפט בישראל. אישור הצהרת מתורגמן, נועד להעניק לאישור של הנוטריון סמכות חזקה יותר. בגלל שמתורגמן חיצוני אישר את התרגום ואת המהימנות שלו, סמכותו של נוטריון נחשבת לחזקה ביותר בחוק. אישור זה נועד לוודא שעבודת התרגום נעשתה כהלכה – כך שהלקוח לא יוכל לטעון לתרגום או אישור שגוי.